סופיה גנדלמן ומיכאל שחרור
ציפור מזכירה לי שאני לא היא
יש בינינו יחסים
להזדהות עם זה
זה להישאר לבד
לשבור את התלות של סיבה ותוצאה ולראות מה מתקיים אורגנית
האינטימיות שנוצרת כשחיים בתוך אותו הפסקול
כשחיוֹת בתוכנו חיוֹת
כשיש מישהו להרגיש ביחס אליו
ואת כל הנוסטלגיה
היצירה חוקרת תקשורת בתוך מרחב סובייקטיבי. גירויים יוצרים הזדהות, זכרונות, זרות, אנחנו משתמשים זה בזו כדי להרגיש, לענות על חוסר. הניצול של הניתוק ושל הפערים בינינו. רגע בהווה ובו המון מפגשים עם סיפורי עבר בהם אנחנו תפקידים שונים זה בשביל זו, מתחלפים בחוסר עקביות. עד כמה אפשר באמת להיפגש כשטריגר פתאומי זורק כל אחד.ת לסיפור שלו.ה ?
אני מטפסת עליך כדי לשמוע את הציפור שמזכירה לי את עצי האורן מחוץ לחלון כשהייתי בת 8 זו לא מניפולציה זו הישרדות.
כוריאוגרפיה, ביצוע: סופיה גנדלמן ומיכאל שחרור.
מוזיקה מקורית: סופיה גנדלמן.
תפקיד כינור: נתן שחרור.
צילום: יובל שקד ונטשה שחנס
2310
