2310
סופיה גנדלמן ומיכאל שחרור
ציפור מזכירה לי שאני לא היא
יש בינינו יחסים
להזדהות עם זה
זה להישאר לבד
לשבור את התלות של סיבה ותוצאה ולראות מה מתקיים אורגנית
האינטימיות שנוצרת כשחיים בתוך אותו הפסקול
כשחיוֹת בתוכנו חיוֹת
כשיש מישהו להרגיש ביחס אליו
ואת כל הנוסטלגיה
היצירה חוקרת תקשורת בתוך מרחב סובייקטיבי. גירויים יוצרים הזדהות, זכרונות, זרות, אנחנו משתמשים זה בזו כדי להרגיש, לענות על חוסר. הניצול של הניתוק ושל הפערים בינינו. רגע בהווה ובו המון מפגשים עם סיפורי עבר בהם אנחנו תפקידים שונים זה בשביל זו, מתחלפים בחוסר עקביות. עד כמה אפשר באמת להיפגש כשטריגר פתאומי זורק כל אחד.ת לסיפור שלו.ה ?
אני מטפסת עליך כדי לשמוע את הציפור שמזכירה לי את עצי האורן מחוץ לחלון כשהייתי בת 8 זו לא מניפולציה זו הישרדות.
כוריאוגרפיה, ביצוע: סופיה גנדלמן ומיכאל שחרור.
מוזיקה מקורית: סופיה גנדלמן.
תפקיד כינור: נתן שחרור.
צילום: יובל שקד ונטשה שחנס
