ארוס

"תביא מים, תביא יין, מלצר, תביא לי זרי פרחים, תביא- בא לי להתאגרף עם ארוס." (אנקריאון)

"...כל גרגר באבן זו, כל הבהוב מינרלי של הר זה שטוף הלילה כשלעצמו הוא עולם. עצם המאבק על הפסגות די בו כדי למלא לבו של אדם. עלינו לתאר לעצמנו את סיזיפוס מאושר." (המיתוס של סיזיפוס, אלבר קאמי)

בין שני הטקסטים הנ"ל, אנו תוהות על מהות החשק;

מה מצית את התשוקה? מתי היא כמו נשלטת על ידי דיוניסוס, משכרת, מתעתעת ומרחיקה מהמציאות, מביאה סכנה וגאולה בו זמנית?

מתי היא לעזר, יצר חיים מעורר, מציל מכאב החידלון האנושי? איך למצוא את הליבידו כשנדמה שאיננו?

החלוקה בין האלוהי, הנשגב והפנטסטי לבין מפגשים אנושיים כואבים עם מציאות של חולי, מלחמה, מוות וקשיי היומיום איננה דיכוטומית.

אנו מתחככות בחיים על כל גווניהם ופוגשות את הארוס גם בתוך הארציות

לפעמים זאת בריחה, לפעמים העמקה אל תוך עצמנו, לפעמים דווקא רצון להיעלם, לפעמים זה צורך לשמר חיות בתוך חוויות מיתה פנימית ולפעמים פשוט דחף פיסי, פרימיטיבי, מהות יצירתית של אהבה.

אנחנו מחפשות בתנועת הגופים את מקור האנרגיה היצרית; נעזרות אחת בשנייה, נותנות צורה לחיבור הגולמי המחיה והמכיל גם כיליון.

מאת נועה שילה ועינת גנץ

עיצוב תלבושות: רוזי כנען

ניהול חזרות: אלכסנדרה שמורק

עין חיצונית: שלומית פונדמינסקי

ליווי קולי: מאיה פנינגטון

ניהול אמנותי: רייצ'ל ארדוס

היצירה עלתה בבכורה בפסטיבל מחול שלם 2023

היצירה פותחה בבית המחול מנשה, במרכז Zagreb Dance Center במסגרת חילופי אמנים עם מרכז מחול שלם, בתמיכת מועצת הפיס לתרבות ולאמנות והקרן ליוצרים עצמאיים.

שו-ווא נו-ווא

היא מתארת אישה שגדלה מילדה קטנה ויוצאת למסע.

היא עוברת את הזמן, את השבריריות של החיים במצב של אין, שממון וריק.