בכורה מאת מעין ליבמן-שרון
באופן מסורתי נהוג להציג את הרקדנים בשיאם, כמודל אסתטי אידיאלי חסר פגמים. כך גם במרחב הציבורי ויותר מכל ברשתות החברתיות, בהן לרוב מוצגים רק הרגעים המוצלחים בקריירה ובחיים האישיים שלנו תוך הסתרת הכישלונות והכאב. אל מול זאת היצירה עוסקת בגילוי כנה של האנושיות של הרקדנים ותתבסס דווקא על חולשות וכישלונות בסיפוריהם האישיים של הרקדנים תוך חקירת הגבולות הפנימיים והחברתיים אותם הם רוצים לחצות. את אלו הם ישתפו ויהדהדו תוך כדי תנועה בחלל.
שלושת הפרפורמרים.יות - אייל ברומברג, יוליה מז'צקיה ואורי דיקר, שותפים ליצירת וביצוע היצירה, קבוצה המורכבת מאינדיבידואלים.
יוליה - יום שיוליה מרוצה ממנו נגמר בחצות הלילה אחרי שלוש חזרות שונות והופעה, כשהבוקר התחיל באימון טאי-צ'י בשילוב חרב והסתיים בכוס יין אדום. יוליה היא התמהיל המושלם של רכות, היסטריה קלה, אלגנטיות ומשמעת עצמית בלתי מתפשרת.
מערכת יחסים טובה היא הדרך היחידה של יוליה לנוח. ולכן היא בסוף בוכה.
אורי - חזק בחוסר קבלת החלטות. לא מפחד לאכול עם הידיים ואוהב לבלות במיטה. הדבר הכי קרוב לשחקן קולנוע שהוא מצא זה המחול ומאז הוא רוקד.
אייל - בן 34. מנהל מערכת יחסים מורכבת ורבת שנים עם בצק.
יום טוב של אייל מתחיל עם בורקס ובהברזה ממינימום שיעור אחד מהאוניברסיטה.
אם היתה לו משמעת עצמית הוא היה בלרינה למופת.
אני מחפשת ביצירה שני רבדים, חיבור הקהל לעולם המחול - על ידי היכרות של המקום האנושי והחשוף של הרקדנים על הבמה, והבאת המקומות הסדוקים והשבירים בכל אחד מהם לקדמת הבמה על ידי דיבור, שירה ושימוש בקול.
קרדיטים
כוריאוגרפיה: מעין ליבמן-שרון
רקדנים יוצרים: אייל ברומברג, אורי דיקר, יוליה מז'צקיה
ליווי דרמטורגי: איציק ג'ולי
עיצוב תלבושות: מיה רשף
מוזיקה: Death Grips – No Love
משך יצירה: 50 דקות
המופע מתקיים בתמיכת קמפ"י.
2303