הכל טוב

טריו לשלושה רקדנים

טקסט ופאוזה

אני מחפשת אחר קיום טריטוריה מזמינה, מרחב מארח, שלא שם את המופע בנפרד מהקהל, אלא שובר את הקיר הרביעי, ומזמין את הקהל למרחב של משחקיות, למקום המאתגר את המבט המוכר של הצופה. היצירה מבקשת מהרגע הראשון לייצר מספר נקודות מבט מקבילות: של הקהל על הפרפורמרים, של הפרפורמרים על עצמם (ואחד כלפי השני) ושל הקהל על עצמו - הקהל מביט על עצמו כבן אנוש.

אני בוחנת מערכת יחסים בין הסיטואציות, ואיך המערכת משפיעה על 'הקריאה' של המופע ועל חווית הצפייה. כאן, יוצאים עם חוויה של 'קריאה משותפת'. קריאה שמבקשת ליצור חלל משותף ששם במרכז את האנושיות והפגיעות. הרקדנים נוגעים במשהו יסודי בהוויה המשפחתית: תא משפחתי, מערכות יחסים עם ההורים, היסטוריה אישית, כישלונות, משהו שאפשר להזדהות איתו שיכול לאפשר חוויה משותפת והכרות עם הרקדנים.

אני חוקרת כיצד ניתן לייצר מרחב אינטימי בנקודת זמן משותפת בין שלושה פרפורמרים לקהל זר. האם הזמן והמרחב בנקודה מסוימת יכולים תוך שעה להשתנות לכזה שיכול להיות אינטימי, פתוח, רגיש מכיל וחומל. בוחנת בתוך מרחב זה פגיעות, שבירות וחוסר שלימות.

על הבמה קטעי טקסטים, שברי סיפורים מרמזים.

העולם התנועתי בו עוסקת היצירה נע בין גוף, מילה, טקסט שירה וקול, לציטוטים מחוליים,

ומקיימת מערכת יחסים בין טקסט מילולי, לטקסט פיזי, תקשורת ישירה עם הקהל, יצירת מרחב מארח לאורך כל המופע, מעין ווידויים אישיים של הפרפורמרים.

אני מנסה לבחון ביצירה זו קיום של תקשורת ישירה ופתוחה עם הקהל, דרך טשטוש הגבולות בין הקהל לפרפורמרים.

הרצון שלי הוא ליצור מרחבים שיתופיים, אינטימיים, משתפים, המייצרים קשר ותקשורת בלתי אמצעית. הצורך הזה בוער בי מכיוון שבעיני זה מה שחסר בימים אלו בעולם. מרחבים מאפשרים שהולכים ונעלמים סביבי.

כוריאוגרפיה: מעין ליבמן-שרון

רקדנים יוצרים: אייל ברומברג, אורי דיקר, יוליה מז'צקיה

ייעוץ דרמטורגי: איציק ג'ולי

עיצוב תלבושות: מיה רשף

מוזיקה: Death Grips – No Love

משך היצירה: 50 דקות

לאחר המופע תתקיים שיחה עם היוצרת