הכל טוב

אני מחפשת אחר קיום טריטוריה מזמינה, מרחב מארח, שלא שם את המופע בנפרד מהקהל, אלא שובר את הקיר הרביעי, ומזמין את הקהל למרחב של משחקיות, למקום המאתגר את המבט המוכר של הצופה. היצירה מבקשת מהרגע הראשון לייצר מספר נקודות מבט מקבילות: של הקהל על הפרפורמרים, של הפרפורמרים על עצמם (ואחד כלפי השני) ושל הקהל על עצמו - הקהל מביט על עצמו כבן אנוש.

אני בוחנת מערכת יחסים בין הסיטואציות, ואיך המערכת משפיעה על 'הקריאה' של המופע ועל חווית הצפייה. כאן, יוצאים עם חוויה של 'קריאה משותפת'. קריאה שמבקשת ליצור חלל משותף ששם במרכז את האנושיות והפגיעות. הרקדנים נוגעים במשהו יסודי בהוויה המשפחתית: תא משפחתי, מערכות יחסים עם ההורים, היסטוריה אישית, כישלונות, משהו שאפשר להזדהות איתו שיכול לאפשר חוויה משותפת והכרות עם הרקדנים.

אני חוקרת כיצד ניתן לייצר מרחב אינטימי בנקודת זמן משותפת בין שלושה פרפורמרים לקהל זר. האם הזמן והמרחב בנקודה מסוימת יכולים תוך שעה להשתנות לכזה שיכול להיות אינטימי,…